לֹא מִתּוֹךְ הַיָּם, מִתּוֹךְ אוֹטוֹבּוּס מִסְפָּר 5 נִפְלְטָה מַרִיאֵלְלָה. לֹא עַל צוּק שָׂגִיא, בְּקָפֶה בְּפִנַת הַרְחוֹב שָׁתְתָה וּפִטְפְּטָה בְּחֶבְרָתִי. לֹא עַל מַצָּע אֵזוֹב, בְּחֶדֶר שָׂכוּר בִּמְלוֹן טְרוּמְפֶּלְדּוֹר שָׁכְבָה עַל יַד גּוּפִי. (מאיר ויזלטיר, "לא מתוך הים", פרק א' פרק ב', הוצאת "עכשיו") לא על צוקים שגיבים הנשקפים על משברי ים, לא במרומי רמות געשיות, לא בכפרי בורדו האציליים, לא בעמקי נאפה וסונומה הגאיונים – אלא סתם כך, אצלנו, על יד גדרה, בגובה 58 מטר מעל לים של אשדוד, על אדמה שרובה חול וכורכר. ואיך זה שיוצא יין כל כך... ? לא ממש יודעים. אולי בגלל הכַּנָה המיוחדת – סולטקריק – היפה לקרקעות חוליות, כיוון שהיא עמידה לנמטודות. ואולי בגלל גבעת הכורכר שליד. ואולי בגלל שכמעט ולא משקים את הכרם, לא מאכזריות חלילה – אלא פשוט, הוא לא זקוק לכך, אולי שוב בגלל הקרקע החולית שמסייעת לו לשלוח את שורשיו חמישה, ויש אומרים אפילו עשרה מטר לעומק. ואולי בגלל העבודה העצמית, ואולי בגלל האהבה, ואולי סתם בגלל המזל. כך או אחרת, הכרם הקטן הזה – שלשה דונם קברנה סוביניון שנשתלו ב-1992, שלשה דונם מרלו שנשתלו ב-1999, ושלשה דונם של שירז שנשתלו בקיץ 2001 – מניב פרי מעולה, המפיק יין שאפשר להתגאות בו, למרות כל התיאוריות. את היין אנו מכינים באופן הפשוט ביותר – מה שקרוי התערבות מזערית. מה שהפרי יכול לתת – אנו משתדלים לקחת, ומה שאין בפרי איש לא יכול להוסיף. בציר ידני מוקדם בבוקר, הפרדה ומעיכה קלה – וישר למיכל התסיסה. שפיה ראשונה, תסיסה מאלולאקטית, קירור קל – ולחביות עץ, למשך שנה וחצי עד שנתיים, כדי לקבל את התבלון הנוסף מעץ האלון. מה עוד אפשר לספר? היקב הוא יקב משפחתי, ללא חנות, ללא מרכז מבקרים, אפילו ללא פועלים. כל התהליכים של הכנת היין - החל בהדלייה, שתילה, גיזום, השקייה, דישון, המשך בבציר, סחיטה והתססה, וכלה ביישון, ביקבוק, ואפילו עיצוב הבקבוק והתווית -נעשים על ידי בני הבית. לקריאת כתבות על היקב לחצו כאן. נשמח לביקורים של חובבי יין - אנא בתיאום מראש בלבד.